לפעמים נראה לי שזה נס שאנחנו חיים כל כך הרבה שנים (טפו טפו). יש כל כך הרבה דברים שמנסים לקצר לנו את הזמן המופלא הזה בין הלידה והמוות. אחד מהם הוא מחלה בשם עמילואידוזיס, שהיא מסובכת כמו שמה. בשורה התחתונה, היא גורמת לבעיות באיברים שונים ובמצבים שונים, מה שנקרא מחלה רב-מערכתית. כדי להוסיף לסיבוך, זוהו ארבעה סוגים שונים של המחלה, לחלקם רקע תורשתי. מה שמדהים במחלה הזו הוא המקום ממנו היא מתחילה. המקור לכל סוגי העמילואידוזיס הוא בפגם באופן ההתקפלות של חלבון מסוים המיוצר ומופרש על ידי חלק מתאי הדם הלבנים שלנו. באופן נורמלי, יש חלבונים המיוצרים בתאי הגוף וחלקם גם מופרשים אל מחוץ לתאים, למשל לזרם הדם. באופן פשוט, תהליך יצירת חלבון מתחיל במולקולה שנצמדת ל-DNA בגרעין התא ומעתיקה משם קוד לייצור החלבון המסוים. המידע המועתק מתורגם לקדם-חלבון, שעליו עוברות כל מיני מולקולות שמעצבות אותו כמו צוות גננים בהאיים לצורתו הסופית. החלבון הצעיר, הבנוי כשרשרת ארוכה, עובר שני שלבים של התקפלות והקיפוד שנוצר הוא המבנה הסופי. בעמילואידוזיס, התהליך נתקע אחרי הקיפול הראשון, ומה שמופרש מהתאים הם משטחי חלבון חסרי תועלת שהולכים ומצטברים ובשלב מסוים מתחילים להפריע לפעילות התקינה של האיבר בו הם נמצאים. אבחון המחלה נעשה על ידי לקיחת ביופסיה שנשלחת למעבדה פתולוגית, שם במסגרת שירותי היסטולוגיה שניתנים מיושמות טכניקות היסטו-פתולוגיות (Histopathology) ושימוש בצביעות שונות כמו צביעת Congo Red. בצביעה היסטולוגית זו נצבעים משטחי החלבון באדום. בתמונה: חתך היסטולוגי בעור החניכיים, צבוע ב-Congo Red פני העור צבועים בכחול.

עצמות הן נפלאות, במיוחד החלולות עם המח מהחמין. גם הכלבה שלי מסכימה עם זה. תמיד תהיתי מדוע בחדר הטבע בבית הספר היסודי מציגים שלד אדם לצורכי לימוד ולא את השרירים, העור, העצבים וכדומה. ייתכן שהשלד הוא הביטוי המוחשי ביותר לגוף האדם. בנוסף למתן יציבות וחוזק לגוף, לעצמות יש תפקיד חשוב ביצירת תאי דם ובניהול מאזן הסידן בגוף. רקמת העצם היא רקמה דינמית, שמתפרקת ונבנית כל הזמן. בכל רגע נתון, תאים הנקראים אוסטאוקלסטים מפרקים את העצם, ותאים הנקראים אוסטאובלסטים יוצרים שכבה חדשה של מינרלים. המינרלים המשתחררים בתהליך הפירוק, כמו סידן, נכנסים לזרם הדם ומגיעים לכל תאי הגוף. פירוק העצם נמשך כשבועיים, בעוד שהבנייה אורכת כשלושה חודשים. במקרים רבים, בבדיקת ממוגרפיה מאובחנות הסתיידויות ברקמת השד. רוב ההסתיידויות הן שפירות. במעבדת היסטולוגיה ההסתיידויות נבחנות - לפי גודלן, צורתן והאופן שבו הן מסודרות. הסתיידויות ממאירות הן בדרך כלל קטנות, עם שוליים לא סדירים ובעלות צפיפות גבוהה יותר מרקמת השד התקינה. הסתיידויות שפירות הן לרוב גדולות יותר, לעיתים קרובות עגולות ועם שוליים חלקים. בתמונה: חתך היסטולוגי של רקמה עם הסתיידות, עליו ביצעתי במסגרת שירותי היסטולוגיה שאנו נותנים צביעת Von Kossa המיועדת לצביעת סידן.

אחד מהחסרונות המרכזיים של הרפואה המודרנית הוא שהעלייה בתוחלת החיים הפכה את היציאה לטיול ג'יפים בהרי הקווקז בגיל 80 לטרנד, אך החיסרון הוא שבגילאים אלו פעמים רבות לא זוכרים את הטיול. דמנציה היא מצב שבו חלה ירידה בתפקודים הקוגניטיביים כמו זיכרון, חשיבה, התמצאות במרחב והגיון. קיימות מספר סיבות ידועות לדמנציה, ובכולן מתרחשת התנוונות של תאי עצב במוח. הסיבה המוכרת ביותר היא מחלת אלצהיימר. סיבה נוספת היא חסימה או פגיעה בכלי הדם במוח, שלרוב מסתיימת בשבץ מוחי. סוג נוסף הוא דמנציה עם גופיפי לואי, שבה נוצרים במוח צברים של חלבון אלפא-סינוקלאין (Alpha Synuclein) מסיבה לא לגמרי ידועה. דמנציה פרונטו-טמפורלית היא סוג נוסף, ולמרות שהרפואה מחזיקה במושג קלוש לגבי הגורמים לה, ידוע שיש לה מרכיב גנטי. גם הנזק המוחי במחלת פרקינסון בסופו של דבר מוביל לדמנציה. הסוג הידוע האחרון הוא דמנציה מעורבת, שבה מופיעים תסמינים מכל הסוגים שהוזכרו. הבעיה המרכזית עם דמנציה, מכל סוגיה, היא הקושי באבחון מוחלט של המחלה, ובוודאי לא בשלבים המוקדמים. הקושי באבחון מוביל גם לקושי בטיפול המתאים לסוג הדמנציה. בתמונה מוצג חתך היסטולוגי במוח חולדה חולת אלצהיימר, עליו ביצעתי (Immunohistochemistry (IHC , במסגרת שירותי היסטולוגיה שאנו נותנים, כנגד החלבון אלפא-סינוקלאין במעבדת אימונוהיסטוכימיה.

לפעמים, כדי להירדם, בזמן שאני מקשיב לנשימתי, אני מדמיין את המסלול שעוברת מולקולת חמצן מהשאיפה ועד שהיא מגיעה לקצה האצבע. זה מאוד מרגיע כי רוב המסלול היא נעה על הדק העליון של סירת ההמוגלובין ושטה בזרם הדם. מערכת הדם היא מחלקת הלוגיסטיקה, אגף השינוע, של הגוף. כל דבר שצריך להעביר ממקום למקום מתחיל בחדירה לזרם הדם בנקודה A ויציאה ממנו בנקודה B. כמובן שדפנות כלי הדם מאפשרות לכל זה לקרות תוך בקרה מוחלטת על כל מה שעובר דרכן. החלק הפנימי של כלי הדם בנוי מתאים שנקראים אנדותל, שנצמדים זה לזה ליצירת מבנה צינורי חלול. נימים (קפילרות) הם כלי הדם הדקים ביותר ובנויים משכבה אחת של תאי אנדותל. לפני כארבעה עשורים התגלה שגידולים סרטניים זקוקים לאספקת דם סדירה כדי לגדול ולפתח גרורות. בעקבות הגילוי הגיעו לשוק תרופות ביולוגיות שמטרתן למנוע התפתחות כלי דם חדשים, ובשילוב עם טיפולים אחרים מביאות לחנק של הגידול ומניעת התפתחותו. כדי לדעת אם טיפול כזה אכן מונע מכלי דם חדשים להיווצר, החוקרים/ות משתמשים/ות בסמנים שידוע שכלי דם מבטאים. אחד הסמנים הנפוצים לסימון כלי דם בטכניקת אימונוהיסטוכימיה (IHC) הוא החלבון CD31 המצוי על דפנות תאי האנדותל. בתמונה חתך היסטולוגי בשריר עליו ביצעתי IHC ל-CD31 במסגרת שירותי היסטולוגיה שאנו נותנים. העיגולים החומים הם תאי האנדותל שיצרו כלי דם קטן.

אשתף במחקר מעניין שביצעתי כחלק מהתואר השני שלי בפקולטה לחקלאות ברחובות. בניגוד לקמפוסים אחרים ובהתאם לחומר הנלמד, הפקולטה הייתה ונשארה מעוז לסנדלי השורש (אבל עם גרביים) ולנעלי בלנדסטון של בני המשקים והחולמים להיות וטרינרים. באופן טבעי, גם המחקר המתקיים שם כמעט תמיד קשור להגדלת ההכנסות של החקלאים. למשל, עופות המגיעים למשחטה עוברים תהליך מריטה של הנוצות. תהליך זה מתבצע על ידי מכונה שכמעט ואינה פוגעת בשלמות העור. מטעמי כשרות, ולא אדון אם יש בזה טעם, אם העור פגוע העוף נפסל לשיווק. מגדלי העופות הבחינו שאחוז קריעת העור גבוה מדי לטעמם (ולכיסם) ובשלב מסוים, בדיוק כשחיפשתי היכן לעשות את התואר שלי, הם פנו לעזרת החוקרים בפקולטה לחקלאות במעבדת היסטופתולוגיה. התברר שתרופה נגד טפילים הניתנת לכל האפרוחים מיד לאחר בקיעתם גורמת לפגיעה בייצור אחד החלבונים החשובים בעור, קולגן מסוג 1. מה שמעניין הוא שהמנחה שלי לתואר, דר' מרק פינס ז"ל, לקח את המידע הזה לכיוון אחר. קולגן, מעבר לתפקידו בבניית העור, נמצא במקומות רבים בגוף, כמו בדפנות כלי הדם. באחת ההזדמנויות סיפרתי על הצורך של גידול סרטני ליצור לעצמו אספקת דם כדי לגדול ולהתפתח, ולכן לקחנו את התרופה ונתנו אותה לעכברים שבהם השתלתי גידולים הומניים של סרטן הערמונית. ההשפעה הייתה מרשימה! הגידולים בעכברים המטופלים כמעט ולא גדלו, בעוד שבעכברים שלא טופלו התפתחו גידולים גדולים. התוצאות פורסמו ולמחרת חיכה תור ארוך של אנשים שביקשו לנסות את החומר. כמובן שהצלחה על עכברים יכולה לרמז על הצלחה בבני אדם, אך המרחק ביניהן עצום מבחינה מחקרית וקלינית. אני המשכתי הלאה לתחום מרתק אחר, עליו אספר כאן בעתיד, והתרופה התקדמה לניסויים קליניים בבני אדם ושם נעצרה. בתמונה: חתך היסטולוגי של בלוטת ערמונית נגועה בסרטן. במסגרת שירותי היסטולוגיה שאנו נותנים בוצעה צביעה היסטוכימית הנקראת Hematoxylin & Eosin.

במהלך שנות לימודיי, פעמים רבות הרגשתי צורך לראות את הדברים ולא רק לדעת אותם. למזלי, היו מרצים ומרצות שהבינו את הצורך הזה וידעו להמחיש, ובשאר המקרים הייתי צריך לפתח תסריטים דמיוניים. במסגרת הפינה, אשתדל להמחיש את מה שמתרחש במיקרו-סביבה הזו שנקראת גוף האדם, והפעם אספר כיצד תא ממערכת החיסון (לימפוציט) מחסל פולש. בואו נדמיין שאנחנו לימפוציט כזה, מסתובבים להנאתנו בזרם הדם, כמו במגלשת מים אינסופית. לפתע, הסלולר מזמזם, התרעה על פתוגן (גורם מחלה) - חייבים להגיע מהר לאגודל יד שמאל, בעקבות חתך מסכין מטבח חלודה שקיבלו מהסבתא ולא נעים לזרוק. מגלשת המים הופכת לראפטינג קשוח, והגענו. האזור מלא תאים מסוגים שונים, אך גם הרבה שברי תאים ושאריות פתוגנים, בקיצור, דלקת. מיד מופיע מולנו חיידק שבמקרה היה על הסכין בזמן הנכון. אנחנו שולחים מעין זרועות שנצמדות לאתר מסוים על דופן החיידק ובכך מעגנים אותו אלינו. מתחילה אצלנו פעילות של ייצור חלבונים בגרעין ואנחנו מתחילים להפריש חומרים שמחסלים את הפולש ובסופו של דבר עוטפים ובולעים את כולו. mission accomplished. האמת, אני מעדיף להיות תא עצם... בתמונה ניתן לראות חתך ברקמת שקד עליו ביצעתי אימונוהיסטוכימיה (IHC) במסגרת שירותי ההיסטולוגיה שאנו נותנים. הצביעה היא לחלבון CD8 , אחד החלבונים שמשמשים לימפוציטים בעיגון לתאים הנגועים בווירוס או בסרטן.