אשתף במחקר מעניין שביצעתי כחלק מהתואר השני שלי בפקולטה לחקלאות ברחובות.
בניגוד לקמפוסים אחרים ובהתאם לחומר הנלמד, הפקולטה הייתה ונשארה מעוז לסנדלי השורש (אבל עם גרביים) ולנעלי בלנדסטון של בני המשקים והחולמים להיות וטרינרים. באופן טבעי, גם המחקר המתקיים שם כמעט תמיד קשור להגדלת ההכנסות של החקלאים. למשל, עופות המגיעים למשחטה עוברים תהליך מריטה של הנוצות. תהליך זה מתבצע על ידי מכונה שכמעט ואינה פוגעת בשלמות העור. מטעמי כשרות, ולא אדון אם יש בזה טעם, אם העור פגוע העוף נפסל לשיווק. מגדלי העופות הבחינו שאחוז קריעת העור גבוה מדי לטעמם (ולכיסם) ובשלב מסוים, בדיוק כשחיפשתי היכן לעשות את התואר שלי, הם פנו לעזרת החוקרים בפקולטה לחקלאות במעבדת היסטופתולוגיה. התברר שתרופה נגד טפילים הניתנת לכל האפרוחים מיד לאחר בקיעתם גורמת לפגיעה בייצור אחד החלבונים החשובים בעור, קולגן מסוג 1. מה שמעניין הוא שהמנחה שלי לתואר, דר' מרק פינס ז"ל, לקח את המידע הזה לכיוון אחר.
קולגן, מעבר לתפקידו בבניית העור, נמצא במקומות רבים בגוף, כמו בדפנות כלי הדם. באחת ההזדמנויות סיפרתי על הצורך של גידול סרטני ליצור לעצמו אספקת דם כדי לגדול ולהתפתח, ולכן לקחנו את התרופה ונתנו אותה לעכברים שבהם השתלתי גידולים הומניים של סרטן הערמונית. ההשפעה הייתה מרשימה! הגידולים בעכברים המטופלים כמעט ולא גדלו, בעוד שבעכברים שלא טופלו התפתחו גידולים גדולים. התוצאות פורסמו ולמחרת חיכה תור ארוך של אנשים שביקשו לנסות את החומר.
כמובן שהצלחה על עכברים יכולה לרמז על הצלחה בבני אדם, אך המרחק ביניהן עצום מבחינה מחקרית וקלינית. אני המשכתי הלאה לתחום מרתק אחר, עליו אספר כאן בעתיד, והתרופה התקדמה לניסויים קליניים בבני אדם ושם נעצרה.

בתמונה: חתך היסטולוגי של בלוטת ערמונית נגועה בסרטן. במסגרת שירותי היסטולוגיה שאנו נותנים בוצעה צביעה היסטוכימית הנקראת Hematoxylin & Eosin.